מבנה האבן המרשים הניצב על אם הדרך בין נצרת לחיפה משך אליו תמיד תשומת לב בעיקר עקב גודלו הבולט ובדידותו בנוף העמק. רבים מאלה שמצאו בו מחסה התעניינו יותר בתחושת ההגנה שסיפק עבורם ופחות בשאלת עברו ההיסטורי. בפי רבים מוכר המקום כ "חאן רמת ישי" והוא נקבע כסמלה של רמת ישי, זכר לראשית ההתיישבות הציונית במקום.
איור 7.בית האחוזה
המבנה בצורתו הנוכחית משלב בין שלוש פונקציות עיקריות.
- מחסנים לתבואה ותוצרת חקלאית בקומת הקרקע של המבנה.
- אגף משרדים בן שתי קומות בצדו המזרחי של המבנה.
- בית מגורים על הגג השטוח של קומת המחסנים.
המבנה בנוי מאבן גיר מקומית בעלת קושי בינוני שמקורה בגבעות הקרובות למבנה. ייתכן שחלק מהן אף נחצב באתר הבנייה עצמו בעת חפירת בור המים הצמוד למבנה.
אבני קומת המחסנים סיתותן גס וקשיותן איננה גבוהה. במקומות רבים מכוסות האבנים בחזזיות היוצרות מעטה ירוק שחור. לעומתן אבני בית המגורים ואגף המשרדים נקיות מירוקת, מקורן מסלע קשה יותר וסיתותן עדין. גם מקצועות האבן ישרים ומדויקים הרבה יותר מאלו של אבני אגף המחסנים. בולטת לעין העובדה כי אותן אבנים שימשו לבניית בית המגורים ואגף המשרדים.
המבנה הוקם בשני שלבים . בשלב הראשון נבנתה קומת קרקע כיחידה אחת שחולקה לשלושה מחסנים. בשלב השני התווסף ממזרח אגף משרדים ועל גג קומת המחסנים נבנה בית מגורים.
קומת הקרקע- אגף המחסנים.
בקומת הקרקע נבנו שלושה מחסנים בשטח כולל של 141 מ"ר[1] .
מידות מחסן א' הצפוני 9.00 מ'X 4.80 מ' (מידות פנים) סה'כ 43 מ"ר
מידות מחסן ב' האמצעי. 9.00 מ' X 6.10 מ' סה'כ 55 מ"ר
מידות מחסן ג' הדרומי. 9.00 מ'X 4.80 מ' סה'כ 43 מ"ר בגודל 55 מ"ר גובה התקרה בשיא גובה הקימרון הוא 3.00 מ'.
הכניסה אל אולם א' (הצפוני) הייתה מבעד לשני פתחי כניסה מקומרים מצפון. מידות קמרונות הכניסה הוא: 3.50 מ' רוחב, ו 2.20 מ' גובה בשיא הקמרון. עובי הקמרון 0.80 מ'.
הכניסה אל אולם ב' (האמצעי) היא ממערב דרך קימרון. בעת הבנייה הייתה הפרדה מוחלטת בין שלושת האולמות. אך בחלוף השנים השתנה המראה המקורי ונפערה דלת כניסה בין אולם ב' ל ג'.
אולם ג' (הדרומי שווה בגודלו לאולם א' אך בקיר הדרומי נבנו 2 גומחות .הכניסה אליו גם היא דרך קימרון מערבי זהה בגודלו לזה של אולם ב'.
באולמות אגף המחסנים לא נמצאו שרידים של שקתות או אבוסים היכולים להעיד כי הוחזקו בו בהמות עבודה. סביר שהוחזקו במקום כלי עבודה שונים בנוסף לתבואה שאוכסנה במקום. ע"פ הערכה זהירה ניתן היה לאכסן כ – 200 טון חיטה בקומת המחסנים.
גג הבניין הינו שטוח ונשען על קמרונות המבנה. בצדו המערבי נבנה בית מגורים בשלב הבנייה השני עת שנוסף למבנה אגף המשרדים. בפינה הדרומית מזרחית של מבנה המחסנים, נבנה גרם מדרגות חיצוני מאבן אשר הגיע אל גג המבנה. רוחב המדרגות המקורי היה 1.10 מ', אך בזמן שנוסף אגף המשרדים הוצר גרם המדרגות התחתון.
איור 8. תרשים קומת הקרקע והמחסנים.
אגף המשרדים.
האגף נבנה כתוספת "מודבקת" אל צידו המזרחי של אגף המחסנים. מידות הפנים הן: 20.40 מ' X 4.30 מ' התוספת הרחיבה את המבנה בשטח של 167 מ"ר בשתי קומות (כ 80 מ"ר לכל קומה). וחפפה במדויק את מלוא גובהו המקורי של המבנה. במרכז החזית המזרחית החדשה נפתחו 2 פתחים מקושתים בקשת עותמנית מחודדת קלות. מידות הקשתות: רוחב 3.00 מ' וגובהה 4.90 מ' (בשיא) . התוספת למבנה כללה חדרי משרדים בקומת הקרקע ובקומת הביניים. משני צידי פתחי הכניסה המקושתים. בפינה הקרובה לפתח הקשתי הדרומי סמוך לפינת המבנה נבנו זה מעל זה 2 חלונות רבועים אחד לקומת הקרקע ומעליו חלון לקומת הביניים. כתוצאה מתוספת הבנייה הפך גרם המדרגות החיצוני שהוביל אל הגג להיות גרם מדרגות פנימי בתוך המבנה. בחזית הצפונית של האגף ובקרבת הפינה הצפון מזרחית נפתחו שני חלונות מלבניים זה מעל זה. שינוי נוסף שנבע מהרחבת המבנה הוא מעקה האבן המשונן על גג המבנה שהועבר אל קצה תוספת הגג החדש של אגף המשרדים. מעל גובה החלונות ופתחי הכניסה המקושתים הוסף פס עיטור מאבן מסותתת. התוספת של פס העיטור מאבן לאורך האגף אופיינית לבנייה הטמפלרית בארץ כאשר בבנייתם הוא שימש כתחליף לקורה מיישרת בין קומות וסימן את תחילת עליית הגג. אגף המשרדים ואגף המגורים נבנו מאבן גיר מסותתת צהבהבה, צבע התורם להדגשת ההבדל בין שלב בניית המשרדים והמגורים לבין שלב בניית המחסנים. צבעה וקשיותה של אבן הבניה מצביעים על כך שמקורה איננו מקומי ודומה לאבני הבניין של מושבות הטמפלרים הסמוכות: ולדהיים ובית לחם.
איור 9. תרשים קומת המשרדים.
לצוות העוזרים של סוכן האחוזה "הוואקיל" היו משימות רבות: אומדן היבול בעונת הקציר, גביית חלקו של בעל הנחלה, שמירה על מחסני האחוזה ותפקידי משק נוספים. את עבודת הנהלת החשבונות הם ניהלו בחדרי המשרדים וסביר שזכו למגורים בבתי האבן של הכפר ג'דה. עדות אישית על תפקידם של עובדי האחוזה מוצאים בזיכרונות השומר מרדכי יגאל המתאר[2] את ריכוז גרנות החיטה בשדות הסמוכים.
בית המגורים של סוכן האחוזה.
איור 41. שחזור בית האחוזה של גבריאל טוויני
בית המגורים נבנה על חלקו המערבי של גג קומת המחסנים. עובי קירות המחסנים וגג המבנה איפשר תוספת, ללא צורך בחיזוקים קונסטרוקטיביים. הוא הוקם באותו שלב בו נבנה אגף המשרדים. למבנה המגורים צורת האות האנגלית T. הזרוע הרחבה של הבית בנויה כמלבן שמידותיו 3.10 מ' X 10.60 מ' ובו דלתות כניסה מצפון ומדרום. פנים המלבן מחולק לחדר רחצה בצפון המלבן. במקום עדיין ניצב כיור רחצה מגוש אבן שטוח. בשלב כתיבת חיבור זה טרם אותר בית שימוש בבית המגורים וסביר כי היה מוצב בחצר הבית. יתר חדרי המלבן יוחדו למטבח ולחדר מגורים נוסף.
החלק השני של הבית כולל חדר מגורים מלבני ורחב וממנו נפתחים 2 חדרי שינה, קיימת דלת הפרדה המקשרת בין המטבח לחדר המגורים. מידותיו: 9.10 מ'X 7.30 מ'. שטח בית המגורים כולו הוא 98 מ"ר.
תכנון הפנים של הבית תואם את סדר החיים בבית משפחה ערבית בה קיימת הפרדה ברורה בין חדר האירוח בו מסבים הגברים לבין החלק המוקדש למטבח וחדרי השירות. אורחים ומבקרים נכנסו ישירות אל חדר המגורים דרך הדלת הצפונית ובעת הביקור ניתן היה להגיף את דלתות חדרי השינה לשמירת הפרטיות.
קירות החדרים היו מטויחים ורצפת בית המגורים רוצפה במרצפות. הדלתות היו מעץ מלא ומעוטרות בפסי קישוט מעץ. כל החלונות היו מזוגגים ובנוסף להם הותקנו תריסי עץ לכל חלון. חלונות חדר המגורים היו בדגם של קשת מחודדת המחולקת בפסי עץ היוצרים ערבסקה. גובהו של בית המגורים וריבוי החלונות אפשרו אוורור יעיל של החדרים והגפת התריסים , כך ניתן היה להצל מפני השמש בקיץ ולאפשר בידוד בעת נחורף.
גג בית המגורים היה גג רעפים רב שיפועים וכוסה ברעפי מרסיי מדגם "לב" . נושא הרעפים וחשיבותם בזיהוי גיל המבנה יוסבר בהמשך.
מי הגשמים שניקוו על גג בית המגורים זרמו אל המרפסת הפתוחה וממנה במרזבים אל בור המים של בית האחוזה. סביב הבית נותרו שטחי מרפסת פתוחים של גג בית האחוזה בשטח כולל של 180 מ"ר דבר שאפשר ייבוש פירות ועבודות בית שונות ברווחה רבה. הפרט היחידי בבית המרווח שנותר צר הוא חדר המדרגות שהוביל אל הבית מקומת הקרקע. היה זה אילוץ שנבע מהבנייה הראשונית של אגף המחסנים . המהלך של תוספת אגף המשרדים וחיבורו אל מבנה המחסנים חייב תכנון הנדסי במיוחד לאור תוספת המשקל של בית המגורים על גג המחסנים. לעובדה זאת מצטרפים סגנון הבניה הדומה למבני המשק במושבות הטמפלרים השכנות והשימוש בחומרי בניה ברמה גבוהה. כל אלו מעידים כי בתכנון ובניית אגף המשרדים ובית המגורים היה מעורב מהנדס טמפלרי.
איור 10. תרשים בית המגורים.
בור המים.
למרות שעדיין לא בוצעה בדיקה מקיפה של בור המים שנחפר בצידו המזרחי של המבנה, סביר להניח כי הוא נחפר בעת הקמת מבנה המחסנים של בית האחוזה וגג המבנה שימש כמשטח הקליטה של מי הגשמים אשר נאגרו בבור. בשנות השלושים המאוחרות של המאה העשרים נסתם הבור באבנים וביציקת בטון והמקום הוסב לחנות מכולת . בעת שנערכו עבודות השימור של בית האחוזה ע'י המועצה לשימור אתרים בשנת 1998 נחשפה ריצפת הבטון ובור המים נוקה חלקית.
חאן, בית הארחה או אחוזה בעמק?
שאלת שמו של המבנה ודומיו ברחבי הארץ נדונה בפרסומים שונים. השם העממי שדבק בו עד היום הוא "חאן רמת ישי" או "חאן ג'דה".עד לפרסום מחקרים עדכניים היה לשם חא'ן משמעות מוכרת של בית מידות הנמצא על אם הדרך ולא בהכרח כבית הארחה לשיירות.כך למשל מציין אפרת[3] כי: "ברמת ישי על אם הדרך נמצא ח'אן היסטורי שהוקם ע"י שייך ערבי מקומי ב 1904". בפרסומי המועצה לשימור אתרים[4] המדווחים על סיום עבודות ההצלה והמיגון של ח'אן רמת ישי נכתב: "ח'אן רמת ישי הינו מבנה מתקופת התורכים שנבנה כנראה בתקופתו של דאהר אל עומר בשנת 1749 לספה"נ." בכתבה אחרת[5] שהתפרסמה נכתב: "מבנה זה שימש כחאן על אם הדרך מחיפה לנצרת בתקופה העותמנית. פיסת היסטוריה שנותרה בתוך החדש"
כתבה בעתונות המקומית[6] בשם "החא'ן של פוגל" מגדילה לעשות: לטענתם המבנה שימש כמיפקדה של צבא נפוליון ובתקופה שלאחר צלאח א דין שימש את הטורקים כנקודת משטרה ומלון. נופך רומנטי ומסעיר עוסק בשאלת הבעלות של המבנה ונטען באותו מקום כי היה בבעלות סורסוק אשר קיבל אותו במתנה מידי הנציב הטורקי בדמשק בתמורה למסירת אחותו היפהפייה ככלה לנציב. כתבה אחרת בעיתון דבר[7] קובעת נחרצות כי המבנה שימש כחאן לעוברי הדרך למכה ולכן נקרא המקום ג'דע על שמה של עיר בשם דומה בערב הסעודית. על כך הגיב בחריפות זאב וילנאי מחוקריה החשובים של הארץ אשר קבע כי המבנה הוקם בידי סורסוק כבית למגורי סוכן האחוזה שלו[8] . הוא קובע כי איות שם הכפר איננו ג'דע אלא ג'דה[9].
מחקרים מקיפים שנערכו בארץ על מבנה זה ודומיו קובעים בבירור כי המבנה לא שימש כחאן בשום שלב אלא היה בית אחוזה. מבין המחקרים ראוי לציין את זה של שטרן[10] אשר חקר את מבני החא'ן ובתי האחוזה בארץ וקובע בבירור כי: " בנופיה של ארץ ישראל מצויים כמה מבנים ושרידי מבנים שנהוג לכנותם "חאנים" אף על פי שלא היו ח'אנים מעולם. רובם משלהי המאה ה -19 ואילך ובמקורם שימשו כבתי מגורים, אורוות ומחסנים." הוא גם מצמיד למבנים אלה שנקראים בטעות "חאן" את השם העממי העליז "חנטרישים". אך בהתייחסותו לג'דה[11] אין הוא קובע מפורשות מה היה ייעודו אלא מסתפק בציון העובדה "שאין עדויות לכך שהוא תפקד כח'אן מסורתי" וכולל אותו ברשימת ה"חנטרישים".
מחקר אחר שערכו בן ארצי ,קרק ואהרונסון[12]. קובע כי למבנים רבים אחרים בארץ הוצמד הכינוי "חאן" עקב היותם מבנים בולטים בסביבתם השוממת ועצם מתן השם למבנה חסך מהמתיישבים צורך בקבלת רשיון בניה.
שינוי חוקי הקרקעות הוביל לרכישת נחלות על ידי בעלי הון אשר בונים מבנים דומים לבית האחוזה בג'דה כמו בכפר אוריה, חירב'ת געתון, בית האחוזה של טאיין בכפר ויתקין, חוות סלים קסאר על גדות הירקון ועוד רבים אחרים. יהודה מור[13] מראשוני נהלל הכיר היטב את המבנה עקב מעורבותו בשמירת הביטחון באזור בשנות העשרים והוא מתאר: " בפי הערבים המבנה הוכר במספר שמות: "נוקטאת אל חמרה" (הנקודה האדומה) "אל מסאלחה" (אתר הסולחות והמפגש) וכן "אל חאסל" (החנות).
"בית האחוזה" – ימים רבים לו…
שאלת מועד הקמתו של המבנה נותרה עד היום בלתי ידועה והשערות שונות הועלו בקשר לכך. בהעדר מסמכי בעלות רשמיים יש להסיק על מועד ההקמה מצירוף מקורות שונים. מקור חשוב הוא קריאת תיאורי הנוסעים שעברו במקום . רובינסון וסמית ששהו בג'דה בשנת 1852 לא מזכירים את קיומו של המבנה.[14] ראוי לציין כי חזקה על רובינסון אשר נחשב כחוקר מקצועי ואמין ואף על שמו נקראת קשת רובינסון בכותל המערבי בירושלים – כי לו היה מבחין בבית האחוזה בג'דה היה מזכירו, כפי שעשה לגבי מבנים קטנים יותר כגון המצודה בציפורי. כך גם הקונסול הבריטי ג'יימס פין שהגיע למקום בשנת 1857. פין שהתגורר בארץ למעלה מעשרים שנה טרח לציין כל פרט בולט אותו ראה במסעותיו ובכלל זה הקשרים היסטוריים וארכיאולוגים של אתרים דוגמת קומראן. הוא מציין במפורש כי עבר בג'דה בעת הדיש של התבואה וסביר שהיה מציין את ריכוז מס התבואה בבית האחוזה לו היה מבחין בקיומו.
גם ויקטור גרן אשר חנה בג'דה באותן שנים איננו מציין את קיומו של בית האחוזה שגודלו ועיצובו מבליטים אותו על רקע הנוף. במסעותיו הרבים דאג להרבות בפרטים על מבני חאן שונים אותם ראה , גם אם אינם תקינים ושמישים כגון החאן ההרוס על גשרי הירדן מול קיבוץ גשר. ניתן להסיק שהיה מציין את בית האחוזה בג'דה לו היה קיים בזמנו. גם בשנת 1898, על סף המאה החדשה מתאר פרופסור גודספיד את ג'דה וגם הוא איננו מציין את בית האחוזה. תיאוריו של גודספיד מוקדשים ברובם לנוף הפסטורלי של הרי הכרמל ונצרת ומולם שדות העמק ומתובלים בנימה פיוטית ורומנטית בהתרפקות על נופי התנ"ך הראשוניים, עם זאת הוא מקפיד לציין מבנים ואתרים בולטים שראה. ביקורו של הפרופסור בפלסטינה היה חלק ממסע ארוך שכלל גם את מצרים ולבנון וסביר שלו היה מבחין בבית האחוזה שבלט בשטח מול בתי הבוץ של ג'דה היה מציין זאת. המקור הכתוב היחידי שנמצא עד כה המזכיר את קיומו של המבנה הוא מדריך תיירים בריטי משנת 1901 המתאר את הדרך מחיפה לנצרת.
"After leaving the forest we emerge upon the the open plain of Esdraelon, and pass the Khan of Jeida by the roadside".[15]
טבלת ציון בית האחוזה והכפר ג'דה.
| מס' | השנה | מקור | ציון הכפר | ציון בית האחוזה |
| 1 | 1799 | מפת ז'קוטן | כן | לא |
| 2 | 1852 | ואן דר וולדה | כן | לא |
| 3 | 1852 | רובינסון וסמית | כן | לא |
| 4 | 1857 | ג'יימס פין | כן | לא |
| 5 | 1858 | תומפסון | כן | לא |
| 6 | 1860 | מפה ימית צפון הארץ | כן | לא |
| 7 | 1859 | רוג'רס | כן | לא |
| 8 | 1870 | מפת דריאן-מילט | כן | לא |
| 9 | 1875 | ויקטור גרן | כן | לא |
| 10 | 1878 | מפת PEF | כן | לא |
| 11 | 1898 | אדגר גודספיד | כן | לא |
| 12 | 1901 | ספר מדריך תיירים לפלסטינה ומצרים | כן | כן |
| 13 | 1906 | מפת גבריאל טוויני | כן | כן |
| 14 | 1928 | מפת ג'ידא נפת חיפה | כן | כן |
מתוך עיון בפרק הקודם הדן במפות במאות ה- 18 וה – 19 , נמצא כי באף אחת מהן לא צויין בית האחוזה. בהתחשב בכך שעורכי המפות היו ערים לחשיבותם הצבאית והכלכלית של מבני אבן גדולים אין סיבה שהיו משמיטים את המבנה לו היה קיים בזמנם. גם ברשימה מפורטת[16] של מבני חא'ן ברחבי הארץ שערכו חוקרי ה PEF נפקד מקומו של בית האחוזה. מקורות אלו מאשרים איפוא כי בית האחוזה לא היה קיים עד שנת 1900.
גג הרעפים: עדות אילמת על מועד הבניה.
איור 11. רעף מרסיי.
הרעפים המקוריים על גג בית המגורים היו כאמור מתוצרת המפעל St' Henry ממרסיי והוחלפו בשנת 1998 ע"י המועצה לשימור אתרים כאשר בוצעו במבנה פעולות שימור הכרחיות. העיר מרסיי הפכה במחצית המאה ה – 19 למרכז עולמי לייצור רעפים משובחים אשר נשלחו לקצוות תבל. פעלו בה בתי חרושת של יצרנים שונים אשר נהגו להטביע כתובות וסימנים ייחודיים כגון: סוס, דבורה או לב. רעפים מתוצרת המפעלים ניתן למצוא באוסטרליה ובארגנטינה כמו גם על גג מבנה תחנת המשטרה של ארמון טופקפי באיסטנבול משנת 1890 . השימוש ברעפי מרסיי היה נפוץ בערים וכפרים שונים בשטחי האימפריה העותמנית כגון ביירות, נצרת ויפו. רעפים אלו יובאו ארצה דרך נמלי ביירות ויפו. גורדון[17] מתאר את תחילת השימוש בארץ ברעפי מרסיי כתחליף לגגות המסורתיים שלא עמדו בפגעי האקלים: "החורף של שנת 1874 הפך את הקערה על-פיה. לאחר חורף 1874, אומץ הרעף הצרפתי מטעמים מעשיים. הוא גם הפך לאחד מסימני ההיכר של המושבות החקלאיות העבריות החלוציות וגם בכפרים ערביים רבים ניתן היה לזהות, ערב מלחמת העולם הראשונה, את בית האפנדי בזכות גגו האדום הבולט." גלילי[18] אשר בדק את כפרי האריסים ג'לוד ותל פר במזרח עמק יזרעאל אשר הוקמו על ידי משפחת סורסוק מצא כי גם בתי כפרים אלו כוסו ברעפי מרסיי (דגמים "לב" ו "דבורה" ) . גוטליב שומכר[19] מציין בדו"ח משנת 1900 כי בכפר ג'בתא (קיבוץ גבת) בנה הבעלים סורסוק מספר מבני מגורים עם גגות רעפים. שמיר[20] שבדק את ריכוז המבנים שהקים סורסוק בכפר ג'ינג'ר (קיבוץ גניגר) מציין כי הגגות כוסו ברעפי מרסיי מדגם "לב". הוא גם נוקב בשנת 1883 כשנת בנייתו של המבנה הראשון במקום, שקיים עד היום.
ראשוני כפר יהושע[21] שהתיישבו בתל שמאם אשר נרכש מידי משפחת טוויני, מתארים את המבנים שראו בעת הגעתם למקום בשנת 1925: "בג'דה נבנו בשבילם בתים עם גגות רעפים נוסף לחושות שגרו בהם תושבי ג'דה הקודמים. יחד עם הבתים האלה נבנה בית בן קומותיים בשביל הנהלת העבודה… עבור כל משפחה נבנו שני חדרים, האחד לכל חי (להולך על שתיים ולהולך על ארבע) והשני שימש ממגורה אסם ומתבן. החדרים נבנו בשורה ארוכה זה לצד זה כדי לקמץ בחומרי בניין וכוסו רעפים."
שמואל בר עוז (ברייטברד) שמשפחתו הגיעה לג'דה בשנת 1939 ועבד שנים רבות במפעל "עוף העמק" שבתחומו נמצא בית האחוזה, מעיד[22] כי נהג משאית בשם סגס מכפר כמא סיפר לו כי בנאים מכפרו הם שבנו את גג הרעפים של החאן בתחילת המאה ה 20 . חיים כהן תושב רמת ישי אשר עסק שנים רבות בעבודות בנייה ברחבי העמק מספר[23] כי כי עקב שריפת קרטונים שאוכסנו בדירת המגורים שעל גג בית האחוזה, נשרף הגג בשנת 1989 והרעפים נפלו על הרצפה. לדבריו הצליח לפנות מהריסות הגג כמה מאות רעפים. אותם זיהה כרעפי מרסיי מדגם "לב".
השימוש ברעפי מרסי על גג בית המגורים הוא עדות נוספת כי מועד הקמתו של המבנה לא קדם לאמצע המאה ה- 19.
סיכום היסטורית המבנה.
בית האחוזה אותו בנה טוויני נבנה בשני שלבים. ראשית – המחסנים, אשר איפשרו לבעל הנחלה לאכסן בביטחון את יבולי הדגנים אותם גבה כמס ה "חומש" מאריסיו ובכך להפיק רווח גדול יותר בזמנים של ביקוש. מימדיו הגדולים של מבנה המחסנים מעידים על מרכזיותו ואפשרו קליטת כמויות שלא ניתן היה לאכסן במחסנים קטנים יותר כגון אלו של תל שמאם או שייך אבריק.
שנית – שלב הקשור לשינוי המואץ שעבר על עמק יזרעאל עם הופעתה של רכבת העמק. כפרי האריסים שהוקמו בידי משפחות סורסוק-טוויני הצריכו מנגנון גבייה וניהול יעיל כדי לשלוט בהעברת היבול אל הרכבת ולטפל בתחלופת האריסים בכפרים ולשם כך נבנו אגף המשרדים ובית המגורים המרווח. רוב בתי סורסוק בעמק יזרעאל אינם. מהמעט שנותר בולטים אסם התבואה ומבני העזר בכפר האריסים ג'ינג'ר (קיבוץ גניגר). ולידם מבני מגורים, ובית באר[24]. ובכל המבנים האלו קיים דמיון למבנים אשר נבנו בג'דה. בתכנון בית האחוזה בג'דה הושקעה מחשבה רבה ותכנון קפדני מהיבטים שונים: הן מהצד המסחרי של אכסון תבואה ותוצרת חקלאית והן מזה של בניית בית המגורים לסוכן האחוזה. בית זה נבנה בסגנון בנייה עירוני, בסטנדרט גבוה ובהשקעה כספית ניכרת המעידה על כוונת בעל הנכס לפתח את נחלתו ולקבוע את ג'דה כמרכז מינהלי לוגיסטי.
עמידות המבנה לאורך השנים מרשימה ביותר. מדובר בפרויקט מורכב המחייב תכנון הנדסי, יכולת ארגונית, מימון, יבוא חומרים והעסקת בעלי מקצוע מנוסים. קווי הדמיון הבולטים לבתי הטמפלרים במושבות הסמוכות לג'דה מצביעים על כך שמהנדס טמפלרי הוא שתכנן את בית האחוזה. עיצוב המבנה והשימוש ברעפי מרסיי מוסיף אף הוא טביעת אצבע האופיינית לבניינים שהקימו משפחות סורסוק וטוויני בעמק יזרעאל ובמקביל הינם "שעון זמן" המחזק את הקביעה כי המבנה לא נבנה אלא בתחילת המאה העשרים. השנים 1900 – 1906 הן שנים של פיתוח נמרץ ומואץ בעמק: מסילת העמק מושלמת ורכבות מובילות מטען ונוסעים. מושבות הטמפלרים נבנות ומשפחות סורסוק וטוויני מרחיבות את בנייתם של כפרי אריסים – לצד הכנת מפות שטח כתנאי נדרש לעסקאות המכירה העומדות להבשיל.
מכאן עולה כי חלקו הראשון של בית האחוזה הלא הוא אגף המחסנים נבנה בין השנים 1900 – 1901 ורק לאחר מכן , הוקמו אגף המשרדים ובית המגורים עד השלמתם בשנת 1904. ביחד עמו מושלמת בנייתם של המבנים בכפר ג'דה ואלו שבתל שמאם. שאלת שמו של בית האבן מתבהרת גם היא: "אחוזה בעמק" ולא "חא'ן" כפי שנהוג לכנותו. המקום לא שימש כתחנת מנוחה ושירותים לשיירות אלא כמבנה משולב חקלאי- מינהלי. מבנה זה דומה לבתי אחוזה חקלאיים ברחבי הארץ שעובדת היותם בודדים בשטח ובעלי מידות מרשימות, גרמה למתיישבים היהודים לכנותו בשם המוטעה "חאן". לאחר שנת 1925 משנה המבנה את פניו ועובר מתיחת פנים: "הדבקת" מבנים אל קירות המבנה, פתיחת דלתות ואטימתם של הפתחים המקוריים – כל זה כמענה לצרכים של אותה תקופה. בשנת 1998 ביצעה המועצה לשימור אתרים פעולות שימור במבנה ובכלל זה החלפת גג הרעפים, ריצוף בית המגורים, חידוש הטיח ושימור פריטי נגרות המבנה. פעולות חיוניות אלו הצילו את חלקי בית האחוזה מהתפוררות.
[1] מדידה שערך המחבר עם שמואל ברעוז ביום 17.12.2011
[2] ז. ענר. עמ' 38
[3] א. אפרת. "ח'אן ג'דה ברמת ישי." טבע וארץ
[4] המועצה לשימור אתרים. גליון "אתרים" מס' 12
[5] שם.גליון אתרים מס' 15 ינואר 2000
[6] ו.פרנקפורט מקומון כל העמק והגליל 2.10.1987. הבהרה: דרור פוגל ז"ל ראש מועצת רמת ישי שפעל רבות לפיתוח רמת ישי ולשימור עברו.
[7] דבר 3.11.1975 עמ' 12
[8] י. פרנקל. המונח הערבי לסוכן האחוזה הוא "ואכיל" או "נאזיר" מלשון ממונה.
[9] דבר 14.11.1975 עמ' 19
[10] א. שטרן. עמ' 12
[11] שם. עמ' 15 . עמ' 159
[12] י. בן ארצי ,ר קרק, ר אהרונסון. עמ' 267.
[13] יהודה מור. עמ' 200
[14] Edward Robinson, Eli Smith, and others. Palestine and the adjacent regions 1856 London
[15] Guide to Palestine and Egypt.I9OI.p. 90.
[16] The Survey of Western Palestine.
[17] ג. גורדון.
[18] א. גלילי, ע'מ 65-69
[19] G. Schumacher. 32.p.32
[20] מ. שמיר. ארכיון עמק יזרעאל.
[21] נ. בן נר, עמ' 3-4 .
[22] שיחה עם שמואל ברייטבד (מוקה ברעוז) 22.9.2011
[23] שיחה עם חיים כהן 23.9.2011
[24] מייסדי גניגר מעידים כי כאשר הגיעו למקום בשנת 1922 קיבל את פניהם סוכן הכפר ערבי נוצרי בשם "אבו מרי" שנקרא כך על שמה של בתו היחידה. הוא איפשר להם להתגורר במבנה הממגורה שהיה מלא בגרעיני חומוס מתנובת השדות. בית הבאר נבנה מעל באר דלה שסיפקה כ 30 מ"ק מים ביממה ואלו נשאבו בעזרת שבשבת רוח אל שקתות אבן להשקיית העדרים והבהמות. צורתם ואופן בנייתם של מבני ג'ינג'ר דומה ביותר לאלו שבג'דה כולל השימוש ברעפי מרסיי.
