איור 45 המרגלים ששלח יהושע בן נון
בספר יהושע י"ט –ט"ו נקרא המקום בו נמצאת רמת ישי בשם "ידאלה"
" וְקַטָּת וְנַהֲלָל וְשִׁמְרוֹן, וְיִדְאֲלָה וּבֵית לָחֶם: עָרִים שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה, וְחַצְרֵיהֶן." ידאלה, ישוב בנחלת זבולון.
החוקרים נחמן אביגד ובנימין מזר[1] מזהים את "ִידְאֲלָה" עם תל ריסים הממוקם בגבולה של רמת ישי. גם עיר בשם "אדר" אשר כבש שישק מלך מצרים מזוהה, על פי החוקרים יבין, אהרוני ומזר כתל ריסים. השמות "אדר" ו"תל ריסים" פירושים שונים להם. מזר מפרש את המילה "אדר" עם מובנה הארמי אדרא, אשר פירושה: גורן. פירוש לשם תל ריסים הוא תל הראשים. התל מוכר גם בשמו הערבי תל אל מוואג'ה.((Tel el Miewajeh
חוקר בשם פאלמר, מחוקרי הקרן הבריטית לחקירת פלשתינה אשר הוציאה את מפת ה PEF בה מופיע התל, מציע לתרגם[2] את השם כ: "התל הפונה", כלומר פניו של תל ריסים צופות אל תל א- שמאם שעמד בסמוך לתחנת רכבת העמק העותמנית בכפר יהושע. היישוב "ִידְאֲלָה" או "אדר" היו בתחום השיפוט של העיר "שמעון" המזוהה עם שימרון התנכית או סימוניה בשמה הערבי. בתלמוד הירושלמי [3] מזוהה ידאלה עם כפר בשם חבריה או חורייה.(Chureyeh) שהיה בתחום שיפוטה של העיר ציפורי. "ונהלל מהלול ושמרון סימונייה ויראלה חורייה". יראלה משמעה ידאלה והשינוי היחידי הוא החלפת האותיות. רבן[4] המסכים עם קביעתו של מזר, מזהה את הישוב "חבריה" עם הכפר שעל רכס רמת ישי, ולא עם הישוב הקדום בתל ריסים. בחבריה התגוררו במאה הרביעית כמה אמוראים מחכמי תקופת המשנה כמו: אושייע זעירי דמן חברייא, אבימי דמן חברייא ויוסטי דמן חברייא[5]. בחפירות בית שערים שערכו מזר ואביגד[6] נתגלתה במערכת קברים מס' 1 באולם י' כתובת חרותה ביוונית: "שמעון אבי מיליטיוס איש חוריה" והם מזהים את חוריה עם חוריה-חבריה. עוד נכתב בתלמוד הירושלמי [7] כי סמוך לחבריה היה מעיין ממנו השקו את השדות ונמסר שמימיו פסקו.
באונומסטיקון של אבסביוס מקיסריה המפרט את שמות הישובים בארץ ישראל מזוהה ידאלה כ "יודילה" (Iudila– Ίουδηλά) ובתרגום התנ"ך ללטינית (הוולגטה) של הירונימוס מהמאה ה 4 לספירה נכתב שמה של ידאלה המקראית כ Jedaela . וכאן המעבר הבולט מהשם המקראי "ידאלה" לשם הכפר הערבי ג'ידה.
המקורות הכתובים והמימצא הארכיאולוגי מעידים כי ידאלה-חבריה שכנה בין שני ישובים מרכזיים: שמרון ובית שערים. הארועים שעברו על הארץ באותן תקופות ובכללן חילופי שלטון בין האימפריות השפיעו על הישוב . בעיקר על המעבר מהתיישבות על ראש תל ריסים לבניה על רכס רמת ישי בצמוד לדרך. דבר שקבע את אופי המקום עד ימינו. המקורות הכתובים מהתקופה הממלוכית והעותומנית דלים ביותר אך כפי שמציין גרוסמן[8] היו במערב העמק ישובי קבע ובינהם ג'דה. בצידם של ישובי הקבע התקיימו גם כפרים עונתיים (מזרע'ה) כגון זה שבתל שמא'ם (כפר יהושע).
שמ'ס א דין אל עותמ'ני השופט (קאדי) הראשון, שופט העיר צפת שהיתה בירת אחת משבע הנציבויות של סוריה הממלוכית, חיבר בשנים 1372 -1376 את החיבור: "תארי'ח צפד" (תולדות צפת)[9] בה מתואר המחוז השמיני של נצרת. בתיאור המחוז מוזכר הכפר ג'ידא המרוחק קטע אחד של הדואר (חישוב מרחק דרך) מכפר פרעון (שייך אבריק) ובו גדל אבטיח ירוק המפורסם ביופיו מתיקותו ומיעוט הגרעינים שבו. בתקופת שלטונו של דאה'ר אל עומר (1688 – 1775) זכה היישוב לחיזוק וכמוהו גם הכפר כניפ'ס (יפעת) וסמוניה (שימרון).
המאה התשע עשרה מעניקה לנו נקודת מבט אחרת – כיצד נראתה ג'דה בעיני טיילים, תרמילאים ותיירים שפקדו את המקום, כל אחד מסיבותיו שלו. נקודת מבט נוספת היא התבוננות במפות שערכו נציגי המעצמות האירופאיות. יש כמובן לקחת בהסתייגות את מידת הדיוק בתיאוריהם המפליגים של אותם טיילים אשר בדרך כלל הגיעו לכאן ממניעים רגשיים אשר במידה רבה השפיעו על כושר שיפוטם. בשונה מכך נוהגים משרטטי המפות הצבאיות. אלו בחרו מטבע הדברים להדגיש ישובים בעלי חשיבות צבאית ולהבליט דרכים ומבנים בנקודות שולטות בשטח. לפיכך עצם ציונה של ג'דה והשמטתם של כפרים אחרים מצביעה על קיומה וערכה כישוב בעל חשיבות במועד המיפוי.
המשפט : "כפר אומלל ללא זכר לעתיקות" נאמר על ידי החוקר רובינסון שעבר במקום. צטוט זה הוא פרי עמלו של החוקר ואן דר ולדה שפרסם מחקר על ארץ הקודש[10] וסיכם עבודות של קודמיו בשנים 1811 – 1852. הוא גם מזהה את ידאלה המקראית עם הכפר ג'דה (Jeda or Jeida) הנמצאת מרחק שעה מבית לחם. לעומת זאת ד"ר קלי Kalley) ) ששהה במקום 24 שעות בחודש מרץ 1852 דיווח לו במכתב כי "למרות שישנם רק סימנים קלושים לעתיקות, הוא הצליח לזהות סרקופג ובורות מים דמויי בקבוק. בתי הכפר מטויחים מבחוץ בבוץ והאבנים העתיקות בהן השתמשו התושבים לבניית בתיהם ניתנות להבחנה רק מפנים הבית." התושבים סיפרו לו כי הביאו אבנים אלו מחורבה דרומית לכפר הנקראת בלשונם "אל קניסה" כלומר הכנסיה[11] דבר המרמז על קיומה ברחוב הארז בן ימינו שם נתגלתה בחפירות רצפת פסיפס וממצאים נוספים המחזקים הנחה זאת.
דוד גרוסמן[12] מתאר את רשמיהם של נוסעים וחוקרים אשר עברו בעמק יזרעאל בתחילת המאה ה- 19 ובהם הנוסע קלרק המתאר את הכפר המשמים ג'דה והחוקר בורקהארט אשר בשנת 1812 אומר כי: "עמק יזרעאל הוא מדבר מוחלט". הוא מציין כי אדמות העמק הינן :" מטליות קרקע מעובדות". המצב משתנה באופן זמני בעת שלטונו של של איברהים פחה מושל הארץ, המייצג את מוחמד עלי המצרי אך התדרדר בשנות החמישים עקב מלחמות הפלאחים והבדווים. הנוסע היהודי יהוסף שווארץ [13] מזהה בספרו "תבואות הארץ" בשנת 1835 את ידאלה עם הישוב חיריי – היא חירבת אלחווארה מדרום לבית לחם. חוקרי משלחת ה –PEF שהגיעו למקום עשרים שנה אחריו ניסו לאתר את המקום ששווארץ מכנה Kula't el Chiri אך ללא הצלחה. החוקרים האמריקאים E. Robinson. –E. Smith אשר ערכו מסע מביירות לארץ, חלפו בג'דה ב 20 אפריל 1852. הם מתארים[14] כפר עלוב ללא עץ אשר יצל עלייהם בעת סעודתם וכך כתבו:
Leaving Bethlehem at 12 o'clock, we came at 12:40 to Jeida. also a miserable village, with no traces of antiquity. It lies upon a low swell running out into the great Plain of Esdraelon and sinking gradually to the level of the latter. It is on the route between Haifa and Nazareth; and has therefore sometimes been mentioned by travelers. We halted here for lunch; though we found no shade. Meantime a train of baggage animals, with the baggage of a party of French travelers, coming from Haifa, passed up the valley on the northwest of the village.
"בעוזבנו את בית לחם בשעה 12:00 הגענו אל ג'דה ב 12:40. גם הוא כפר אומלל ללא זכר לעתיקות. הוא שוכן על רכס נמוך הגולש במתינות לעמק הגדול של יזרעאל . הכפר שוכן על הדרך שבין חיפה לנצרת ועל כן נזכר בידי נוסעים שונים. עצרנו שם לארוחת צהרים אם כי לא נמצא לנו מקום מוצל לכך. בינתיים חלפה במקום שיירת בהמות משא של חבורת מטיילים צרפתים שבאו מחיפה ועברה את הכפר מצפון מערב."
הקונסול הבריטי ג'יימס פין (JAMES FINN) עובר בג'דה ב1857 וכותב[15]
"There was threshing at Jaida as we passed that village. We halted at the spring of Samooniah, and at Ma’alool".
"עברנו בג'דה בעונת הדיש (קציר החיטה ג.א),ועצרנו במעיין הכפר סמוניה ובמעלול".
הנוסע האמריקאי תומפסון[16] אשר עבר במקום בשנת 1858 מזכיר את הכפר ג'ידה אשר סביבו קברים החצובים בסלע וחורשות אלונים. הוא מתאר את נטישת התושבים והדרכים השוממות:
". Two miles west of Samunia is Jeida, on an old site full of rock tombs and surrounded with oak glades. And rich vales of the most exquisite loveliness… the inhabitants of the villages cease, the highways are unoccupied, and the travelers walk through by-ways; and so we are doing at this moment, and for the same reason. The present state of the country is no novelty".
"ג'דה נמצאת במרחק של שני מייל מערבית לסמוניה. מקום עתיק ובו קברים רבים חצובים בסלע. מוקף בחורש אלונים ועמקים פוריים. תושבי המקום נעלמו והדרכים שוממות. עוברי האורח סרו לדרכים עוקפות וכך עשינו גם אנו. פני הארץ בימינו שוב אינם בתפארתם".
במפת ורשימות הסקר של החברה הבריטית לחקירת פלסטינה (PEF) מתוארת ג'ידה ע"י רוג'רס[17] בשנת 1859 ככפר של בתי בוץ שגודלו 20 פדאן (מידת שטח טורקית שוות ערך לכ 4 דונם מטריים) ובו 160 תושבים . בסמוך לכפר מרחק של כשלושה רבעים מייל ממערב, נמצא מעיין בשם Ain El Khashabeh.
החוקר הצרפתי ויקטור גרן[18] יוצא ב-23 ביולי 1875 מנצרת ומסייר במסלול הכפרים: מעַלוּל- סַמוּניה -חירבת זיבדה –ג'דה-בית לחם-אום אלעמד -תל בַדר וכך כותב:
"בשעה שמונה וחמש עשרה דקות המשכתי את דרכי מערבה דרומה מערבה (יצא מחירבת זבד'ה ג.א) ובשעה שמונה וארבעים דקות הגעתי לגַ'ידא – כפר שיש בו עד שלוש מאות וחמישים תושב, הדרים בבקתות עלובות שנבנו בנייה גסה מאוד. אחדים מהם סיפרו לי כי החפירה בקרקע הגבעה, שהכפר תופס רק חלק ממנה, מעלה כמעט בכל מקום אבנים בגדלים שונים, שרידי בניינים שנמחו.
כמה בורות חצובים בסלע מאששים את הרושם שלפנים ישבה כאן עיירה או לפחות כפר , אשר שמה אינו ידוע לנו בוודאות אך לפי קירבת הכפר הזה לסַמּוּנִיַה ולבית לחם, נוטה אני לקבל את דעתם של מלומדים אחדים המזהים כאן את ידאלה הקדומה המשויכת לנחלת זבולון ומקומה מצוין בין שימרון (בוולגאטה Semeron היא סַמוּנִיַה) ובין בית לחם. ידאלה זו (ביוונית Ιαδηλά , Ιεριχώ ובלטינית Jedaala ) נזכרת באונמסטיקון לאֶוסביוס בשם Ιουδηλά ובתרגומו של הירונימוס הקדוש Jedaela . נקל לראות שמ- Jedala או Jadela ל Djeda המרחק אינו גדול מאוד ובאין סברה משכנעת יותר נראה לי הזיהוי הזה סביר מאוד. אמנם חורבות זִבּדה תופסות שטח גדול יותר ובעיקר בולטות יותר לעין ואף הן קרובות לסַמֻונִיַה ולבית לחם: אלא שבין השמות זִבּדה ויִדאֲלה אי אפשר למצוא שום קשר, ואילו אם תקפדו את זנבה של Jedala יישארו שתי הברות הראשונות – Jeda שכמוהן כשם Djeda או Djeida ". בשעה תשע ירדתי מערבה ותכף עברתי ליד מעין שמימיו נקוים בברכה לא עמוקה בשם עין ג'ידא."
התיאולוג האמריקני אדגר גודספיד[19] שהיה פרופסור באוניברסיטת שיקגו.מתאר בשנת 1898. את מראה עיניו וחוויותיו מג'דה.(תרגום ג.א ) הוא גם הראשון ככל הידוע שצילם את הכפר.
איור 5: הטבונים בג'דה
" עברנו בכפר המוסלמי ג'דה שיש בו רחוב אחד. מאחורי הבתים ניצבים תנורי בוץ ציוריים דמויי אוהל ויגוום. – בדומה לאוהל מגורים אינדיאני. התנורים בנויים מבוץ או חימר ובהם אופים את הלחם המקומי. לחם מצוין והכנתו היא מקור גאווה לנשים המקומיות: מיומנות רבה נדרשת להכנת לחם זה והנשים אינן משתמשות בשולחן למתיחת הבצק אלא מותחות את היריעות בידיהן לקוטר של כ 50 סמ' לעלה דקיק וזאת מבלי שהבצק נקרע ממשקלו העצמי. תנורי האפייה הפתוחים מוסקים בשיחים או עשב יבש ולאחר שהאש מחממת את התנור מסלקים את האפר והגחלים ומניחים את עלה הבצק בתנור לשתיים או שלוש דקות. הרקיקים הללו נוחים ביותר לעטוף בהם את המילוי ולשאת בהם את מנת הצהריים שלך. אירוע משעשע הקשור ללחם זה, אירע לאחד מחברינו צ'רלס דדלי וורנר בעיר בעל בק בבקעת הלבנון. הוא סבר בטעות כי עלי הבצק משמשים כמפיות לצוואר אך גילה לבסוף כי טעמן טוב למרות הרעיון המוזר לאכול סמרטוט בלוי.
הכפר ג'דה מופיע במפת ז'קוטן[20] (Pierre Jacotin) –שהיה הכרטוגרף של צבא נפוליון בעת מסעו לארץ ישראל בשנת 1799. בדו"ח אשר נכתב לאחר הקרב בהר תבור הוא מספר[21] על מפקד החטיבה הצרפתית הונורה ויאל ((Vialמהבריגדה ה 18 של הגנרל קלבר. מפקד זה עבר בג'דה בשובו מהקרב והצליח להדוף התקהלות של כמה מאות מאנשי שכם וג'נין ואף נטל מהמקום חיטה ושעורה למחסני הצבא הצרפתי.
מפה מס' 2. מפת ז'קוטן.
מפה ימית[22] של חוף הארץ משנת 1862 מראה בבירור את Jeda על תוואי הדרך חיפה נצרת כאשר ממנה מסתעפת דרך מקשרת צפונה אל דרך נצרת שפרעם.
במאי 1870 ביצעו שני המודדים הצרפתים H. Mieulet – I.Derrien מיפוי של מערב הגליל מטעם המטה הכללי הצרפתי ופירסמו את מפת הגליל[23] Lev's En Galiile'e בה מופיעה ג'דה Djedda)) על אם הדרך בין חיפה ונצרת. במפה זו אין כל ציון למבנה בית האחוזה בקרבת הכפר.
במפת ה PEF מ 1881-1878 שערכו Wilson, Conder and Kitchener מסומן הכפר Jeida . סימון גודלו של הכפר ג'דה זהה לזה של כפרים סמוכים כגון "שייך אבריק", "טבעון", "קוסקוס", "אום אל עמד" או ג'בתא – דבר המרמז כי אוכלוסיית ג'דה הייתה דומה לזו של הכפרים השכנים.
דבר נוסף הבולט ממפה זו הוא מיקומה המרכזי של ג'ידה על אם הדרך חיפה-נצרת ולקיומן של דרכים המקשרות אותה לבית לחם ולעיירה מוג'ידיל בפאתי יפיע בכניסה לנצרת כך גם שביל אל תחנת הרכבת שבתל שמ'אם.
מפה מס' 3. מפת ה PEF
[1] ב.מזר. נ. אביגד: עמ' 296
[2] The Survey of Western Palestine.Arabic and English name list.p 117
[3] מגילה א' דף ב' פרק א' הלכה א גמרא.
[4] אבנר רבן. "עיירות יהודיות ובתי כנסת עתיקים מתקופת המשנה והתלמוד".
[5] ירושלמי תענית כ"ד ע"ב
[6] ב. מזר. שם: עמ' 296
[7] ירושלמי מו'ק פ. ע"א .
[8] ד. גרוסמן. ע"מ 70-75
[9] טבע וארץ ב' תש'ך (1960) עמ' 363-369
[10] Van de Velde,Memoir p: 322
[11] השימוש במונח "כנסיה" מעלה אפשרות כי המדובר בשרידי הכנסייה הביזנטית ברחוב הארז.
[12] דוד גרוסמן עמ' 245-254 .
[13] http://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=390 כאמור זיהוי זה לא התקבל בידי רבן ומזר. סביר כי שווארץ שלא הכיר היטב את האזור נסמך על תושבים מקומיים אשר הצביעו על אתר מצפון לרמת ישי בסמוך לבית לחם הגלילית.
[14] E. Robinson and E. Smith. pp 1-35
[15] James Finn. "Byeways in Palestine.p 246.
[16] W.M. Thompson : The "Land and the Book". p 219
[17] Survey of Western Palestine
[18] גרן, עמ' 264-265
[19] The Biblical world Volume 16 No. 6 pp.
[20] Carte topographique de l'Egypte
[21] Jurnal de LEexpedition dEgypt c.de.Jouquien 1791-1801
[22] ב. רוזן.קתדרה 64. עמ' 69
[23] ד. גביש. קתדרה 61 .
