היישוב עליו בנויה רמת ישי משתרע על פני רמה נמוכה שגובהה כ- 100 מטרים מעל פני הים. הרמה נוטה מצפון לדרום, ואורכה כ 4 ק"מ. היא בולטת אל מול העמק המקיף אותה ותחומה משלושת עבריה בגבעות אלונים –שפרעם. במזרח הרמה תוחם אותה נחל נהלל ובמערב נחל בית לחם. שניהם מתנקזים אל נחל הקישון החוצה את עמק יזרעאל.
מפה מס' 1 רמת ישי וסביבתה. הקו השחור מציין את גבולות גוש ג'דה-תל שמאם
אזור גבעות אלונים ורמת ישי בנוי מסלעי קירטון מתקופת האיאוקן (לפני 37-57 מליון שנים) וחוואר מתקופת הניאוגן (לפני 2-26 מליון שנים). מעליהם מתפרסת שכבת סלע נארי קשה בעומקים שבין 0.5 מ'-4.0 וזאת בדומה למסלע באזור שפלת יהודה. הנארי אופייני לאזורים צחיחים למחצה או לחים למחצה ואבנים הנחצבות משכבה זאת מתאימות לשמש כאבני בניה. תכונה זאת של קליפת סלע עליון קשה ומתחתיו שכבה רכה יותר נוצלה בידי תושבי המקום לאורך ההיסטוריה למגוון שימושים כגון קברים, בורות מים ומערות לצרכי אחסנה או מגורים. בחפירות ארכיאולוגיות שונות[1] שבוצעו באזור נמצאו עדויות למגוון שימושים אלו. על כך גם מעידים[2] מתיישבי המושב בית שערים (כפר היוגוסלבים) אשר בשנת 1926 חצבו גושי אבן משכבה זו והשתמשו בהם כמסד לצריפי המגורים שלהם. מאוחר יותר שימשה האבן כתשתית[3] לכביש ג'דה-נהלל. בשוליים המערביים של הרכס קיימות נביעות מי תהום המתנקזות אל נחל בית לחם אשר יצרו בעבר ביצות מקומיות הנראות היטב במפות מראשית המאה העשרים. אדמת הרכס הגירנית מאפשרת תנועה גם בימי החורף וזאת בניגוד לאדמת העמק הכבדה והבוצית ולכן חוצות אותה דרכים מרכזיות המהוות את הגבול המינהלי שבין נפות חיפה ונצרת. המדרונות המתונים הפונים למערב נהנים מרוחות המערב בימי הקיץ החמים. ובחורף לא שוררת בהם קרה האופיינית לתחתית העמק. יתרון זה היה ידוע גם לתושבי המקום בעת העתיקה אשר את שרידי בתיהם מוצאים כיום.
חפירות וממצאים:
בעשרים השנה האחרונות נוהלו ברמת ישי חפירות הצלה שונות[4]. רובן נוהלו באזור שמדרום לבית האחוזה (החא'ן) ובסמוך לו. חלקן גם בשולי בית העלמין של רמת ישי. למרות שטרם בוצע מחקר ארכיאולוגי כולל על ההתיישבות במקום מעידים הממצאים על רצף התיישבותי בן אלפי שנים. בדרומה של רמת ישי ניצב תל ריסים[5] שגובהו 95 מטר מעל פני הים. שמו בערבית: "תל אל מוואג'ה" (Tel el Muwajeh) או "תל א ריש" ((Tel a Rish ובו נחשפו שרידי התיישבות מתקופת הברונזה התיכונה (1700 לפנה"ס) והברזל (1000 לפנה"ס) כולל שרידי חומה ובורות מים. למרות שגם במקומות נוספים התגלו מימצאים מאותה תקופה[6] נראה כי בדומה לתלים דומים בעמק יזרעאל היה תל ריסים אתר התיישבות ראשוני אך גודלו המצומצם לא אפשר התרחבות של הישוב. ב"תקופת הברזל" קיים מעבר מהתיישבות על תלים להתיישבות מורחבת ולהתחזקות הישוב הכפרי. בתקופה זו ועד לתקופה ההלניסטית (330 לפנה"ס) חלה נטישת "תל ריסים" כאתר התיישבות והחלה התיישבות על הרכס. חפירות שנערכו במרכז רמת ישי[7] העלו מימצאים רבים אשר הראשון בהם הקביעה כי במקום זה היה ישוב יהודי שהתקיים מהמאה הראשונה לפנה"ס ועד המאה הרביעית לספירה. בנוסף לכך התגלו מטמורות אכסון לגרעינים, בתי מגורים וקברים[8] חצובים בסלע, ריצפת פסיפס של מבנה ציבור ומתקנים חקלאיים כגון בתי בד וגיתות שנמצאו בצפונה ודרומה של רמת ישי[9].
לממצאים אלו ערך רב באשר לקביעת אופי היישוב של אותם זמנים. במדרונות המתונים הפונים לצפון מערב אשר נמצאים כיום באזור המסחרי – עובדו כרמים. דר[10] קובע כי כי בגת שמשטח הדריכה שלה כ 6 X6 מ' סחטו כ – 90 אלף ליטר תירוש בעונה. התירוש והיין התוסס אוחסנו במערות החצובות שנתגלו בסמוך, בהן נשמרה טמפרטורה קרירה. המערות היו נושא בפני עצמו ולימים הולידו סיפורי אימה וקסם. יש אף מי שזוכר[11] כי על קירות אחת המערות הייתה חקוקה מנורה. בתקופות המשנה והתלמוד החלו תושבי העמק להתמחות בגידולים חקלאים שהניבו הכנסה גבוהה כדוגמת הפשתן לייצור אריגים ואורז[12]. שני גידולים אלה ניתן היה לגדל בקירבת נחל בית לחם שהיה מקור מים יציב. גידול נוסף הוא אותו קישוא מפורסם ממשפחת הדלועים[13] שהיה כה שעיר עד שנאלצו להניחו באש לפני אכילתו והוא היה כה נחשק עד כי הוגש גם לרבי יהודה הנשיא, השכן המכובד מבית שערים.
איור 1. מלון הנחש- הקישוא התלמודי.
בחודשי החורף הקרים בהם לא ניתן היה לעבוד בחקלאות השכירו תושבי הכפר עצמם כמובילי שיירות שעברו בדרך הראשית או כעוזרים של בעלי מלאכה שונים. אזור המגורים של תקופה זו מוקם בצפון היישוב ומצביע על התיישבות יהודית, תימוכין לכך הוא מקווה טהרה שנחצב בתוך מערה והיה שייך לבית יהודי אמיד ביותר, שבביתו אף נמצאו תנורי אפייה ומתקני עיבוד תוצרת חקלאית. על פי המשוער הבית ננטש בסוף המאה השלישית.
איור 3: פכית חרס ביזנטית כנראה חלק מטס הגשה של תבלינים או בשמים.
איור 49 מקווה טהרה מתקופת בית שני פינת רח' האורן-רח' הארז
רצפת פסיפס גדולה, גתות, מתקן להפקת יין ובורות איגום שנחשפו מרמזים על חילופי אוכלוסיה ובמקום התיישבו נוצרים אשר הקימו כנראה כנסייה ומנזר ועסקו כקודמיהם בגידול גפנים וייצור יין.
איור 2: גת מהתקופה הרומית בצפון האזור המסחרי של רמת ישי.
רצף ההתישבות נמשך גם במאות השמינית עד העשירית. מציאתם של קברי שוחה[14] בהם נקברו המתים כשהם שכובים לצידם השמאלי ופניהם לכיוון מכה מעלה את ההשערה כי בתקופות העבאסית והאומיית היה המקום מיושב באוכלוסייה מוסלמית. ממצאים מוכיחים כי הכפר ג'דה התקיים גם לאורך התקופה הצלבנית והממלוכית (מאות 12-14 לספירה) וגם לאחר מכן – בה מתגלים בתי מגורים עותמניים שנבנו מעל שכבות המגורים הממלוכיות והרומיות. המקום היה מיושב כישוב חקלאי עד לעת החדשה, גם אם היו זמנים של נטישה ועזיבת המקום לפרקי זמן.
איור 4: בסיס לתנור אפיה "טאבון"
[1] "עתיקות" גליון 119 (2007)
[2]. ארכיון עמק יזרעאל פריט 13.096
[3] דבר. 6.2.1931
[4] רשות העתיקות. הרשאות חפירה.
[5] נ.צ 1650-2339 ע"פ נתוני צפיפות אוכלוסיה בתקופת הברונזה התיכונה קובעים רבן,ברושי וגופנה. כי שטחו של תל ריסים כ 3 דונם וחיו בו בממוצע כ 130 נפש. באותה תקופה חיו בתל שימרון הסמוך כ 5500 נפש.
[6] "חדשות ארכיאולוגיות " 120.
[7]. "חדשות ארכיאולוגיות גליון 122
[8] ילקוט הפרסומים ז' סיוון תשכ'ד 1964
[9] א. רבן. עמ' 52-54
[10] ש. דר. ע"מ 142-169.
[11] תלמה שומן . ארכיון מורשת רמת ישי.
[12] ז. ספראי ע"מ 29-48.
[13] פריס. ג'ניק. שם
[14] "עתיקות" גליון 122 וכן "חדשות ארכיאולוגיות" גליון 120.
